ד״ר סבטה פיכמן הציגה את המחקר "הערכת גמגום באחוז הברות מגומגמות ובחומרה נתפסת במדגמי דיבור חד- ודו-לשוניים". המחקר בחן כיצד קלינאי תקשורת מעריכים אי-שטף בשלוש קבוצות — ילד דו-לשוני מגמגם, ילד דו-לשוני שאינו מגמגם, וילד חד-לשוני מגמגם.
הממצאים מצביעים על כך שבעוד קלינאי תקשורת תופסים לעיתים קרובות דיבור דו-לשוני ללא גמגום כבעל אחוזי אי-שטף גבוהים (מעל 3%), חומרת הגמגום הוכיחה את עצמה כמדד רגיש ומדויק יותר להבחנה בין ילדים דו-לשוניים מגמגמים לבין אלו שאינם מגמגמים.
סבטה הציגה גם פוסטר שמשווה דפוסי אי-שטף בשש קבוצות: ילדים חד-לשוניים מגמגמים דוברי רוסית; ילדים חד-לשוניים מגמגמים דוברי עברית; ילדים חד-לשוניים שאינם מגמגמים דוברי רוסית; ילדים חד-לשוניים שאינם מגמגמים דוברי עברית; ילדים דו-לשוניים רוסית-עברית מגמגמים; וילדים דו-לשוניים רוסית-עברית שאינם מגמגמים.